תנ"ך על הפרק - קהלת ו - תעלומות חכמה

תנ"ך על הפרק

קהלת ו

813 / 929
היום

הפרק

יֵ֣שׁ רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְרַבָּ֥ה הִ֖יא עַל־הָאָדָֽם׃אִ֣ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִתֶּן־ל֣וֹ הָאֱלֹהִ֡ים עֹשֶׁר֩ וּנְכָסִ֨ים וְכָב֜וֹד וְֽאֵינֶ֨נּוּ חָסֵ֥ר לְנַפְשׁ֣וֹ ׀ מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־יִתְאַוֶּ֗ה וְלֹֽא־יַשְׁלִיטֶ֤נּוּ הָֽאֱלֹהִים֙ לֶאֱכֹ֣ל מִמֶּ֔נּוּ כִּ֛י אִ֥ישׁ נָכְרִ֖י יֹֽאכֲלֶ֑נּוּ זֶ֥ה הֶ֛בֶל וָחֳלִ֥י רָ֖ע הֽוּא׃אִם־יוֹלִ֣יד אִ֣ישׁ מֵאָ֡ה וְשָׁנִים֩ רַבּ֨וֹת יִֽחְיֶ֜ה וְרַ֣ב ׀ שֶׁיִּהְי֣וּ יְמֵֽי־שָׁנָ֗יו וְנַפְשׁוֹ֙ לֹא־תִשְׂבַּ֣ע מִן־הַטּוֹבָ֔ה וְגַם־קְבוּרָ֖ה לֹא־הָ֣יְתָה לּ֑וֹ אָמַ֕רְתִּי ט֥וֹב מִמֶּ֖נּוּ הַנָּֽפֶל׃כִּֽי־בַהֶ֥בֶל בָּ֖א וּבַחֹ֣שֶׁךְ יֵלֵ֑ךְ וּבַחֹ֖שֶׁךְ שְׁמ֥וֹ יְכֻסֶּֽה׃גַּם־שֶׁ֥מֶשׁ לֹא־רָאָ֖ה וְלֹ֣א יָדָ֑ע נַ֥חַת לָזֶ֖ה מִזֶּֽה׃וְאִלּ֣וּ חָיָ֗ה אֶ֤לֶף שָׁנִים֙ פַּעֲמַ֔יִם וְטוֹבָ֖ה לֹ֣א רָאָ֑ה הֲלֹ֛א אֶל־מָק֥וֹם אֶחָ֖ד הַכֹּ֥ל הוֹלֵֽךְ׃כָּל־עֲמַ֥ל הָאָדָ֖ם לְפִ֑יהוּ וְגַם־הַנֶּ֖פֶשׁ לֹ֥א תִמָּלֵֽא׃כִּ֛י מַה־יּוֹתֵ֥ר לֶחָכָ֖ם מִֽן־הַכְּסִ֑יל מַה־לֶּעָנִ֣י יוֹדֵ֔עַ לַהֲלֹ֖ךְ נֶ֥גֶד הַחַיִּֽים׃ט֛וֹב מַרְאֵ֥ה עֵינַ֖יִם מֵֽהֲלָךְ־נָ֑פֶשׁ גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃מַה־שֶּֽׁהָיָ֗ה כְּבָר֙ נִקְרָ֣א שְׁמ֔וֹ וְנוֹדָ֖ע אֲשֶׁר־ה֣וּא אָדָ֑ם וְלֹא־יוּכַ֣ל לָדִ֔ין עִ֥םשהתקיףשֶׁתַּקִּ֖יףמִמֶּֽנּוּ׃כִּ֛י יֵשׁ־דְּבָרִ֥ים הַרְבֵּ֖ה מַרְבִּ֣ים הָ֑בֶל מַה־יֹּתֵ֖ר לָאָדָֽם׃כִּ֣י מִֽי־יוֹדֵעַ֩ מַה־טּ֨וֹב לָֽאָדָ֜ם בַּֽחַיִּ֗ים מִסְפַּ֛ר יְמֵי־חַיֵּ֥י הֶבְל֖וֹ וְיַעֲשֵׂ֣ם כַּצֵּ֑ל אֲשֶׁר֙ מִֽי־יַגִּ֣יד לָֽאָדָ֔ם מַה־יִּהְיֶ֥ה אַחֲרָ֖יו תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
יש רעה. אמר גרוע עוד מזה ראיתי במעלו' העושר שמקודם אמר גריעת העושר בענין רע אח"כ אמר שיש לפעמים רעה גדולה מן העושר ורבה היא מאד על האדם: איש אשר יתן לו ממלא כל תאוותיו בעוה"ז ולבסוף ולא ישלטנו האלקים לאכול ממנו כי איש נכרי יאכלנו לעושר ההוא וזה הוא הבל וחלי רע ברעה גדולה היא מאד כי הקנאה רשפיה רשפי אש שרואה יגיעה של כל ימיו ביד אחר והוא אינו שולט בו כענין שאמר בתוכחה שורך טבוח לעיניך. וזה הבל וחלי רע כי דבר האבד דהיינו כשנאבד העושר נשכח מן הלב כיון שאינו רואהו משא"כ כשרואה יגיעו ועמלו ביד זר ולו אין חלק בו רעה גדולה ועצומה הוא וזהו חולי רע: אם יוליד איש מאה אמר ראה גריעות מעלת העושר שאפי' יהיה כל הטובות הגופניות ברבוי בכולם דהיינו בני חיי ומזוני כמו שחשב שיוליד מאה. ושנים רבות יהי' ורב שיהי' ימי שניו שכל ימי שניו לא יעברו עליו שום צרה ורעה רק הי' תמיד בחשיבות וגדולה (כי רב מלשון חשיבות וגדולה הוא ורב ביתו): ונפשו לא תשבע. כלו' אם לא ישביע את נפשו שלא עביד כל מה דבעי למיעבד וכל שאינו יוצא חובתו הרי הוא כאלו לא קיים מצוה זו וצריך הוא להיות מגולגל פעם אחר פעם והנה כשא"צ להתגלגל קבורות הגוף הוא גניזתו לצורכו ולצורך נשמתו לקום בעת התחיי' משא"כ כשהוא צריך להתגלגל אין קבורת הגוף גניזתו לצורכו רק לרימה ותולעה שהם יאכלנו כי הנשמה יתלבש בגוף אחר בעת התחיי' כמבואר בתיקוני' תיקון ארבעים ולזה אמר וגם קבורה לא היתה לו כלומר לצורכו גם אם יזכה בגלגול ואין לך רעה גדולה מזאת וע"כ אמר: אמרתי טוב ממנו הנפל אשר בהבל בא ובחושך ילך (תיבת כי משמש בלשון אשר): גם שמש. כלו' הנפל אשר לא ראה השמש ואמר שמ"מ נחת לזה מזה יש יותר נחת להנפל מזה שצריך להתגלגל שנית ומי יודע אם יזכה בגלגול השני ולזה אמר: ואלו חי' אלף שנים פעמים בראשון ובגילגול שני בכל אחד חי' אלף שנים כשלא יזכה. למקום א' הכל הולך הרי אבד גופו ונשמתו ואמר סבת זה שאבד גופו ונשמתו בפסוק שאחר זה: כל עמל האדם. אמר בה"א הידיעה האדם הנזכר למעלה היה כל עמלו לפיהו בשני הגלגולים וגם הנפש לא תמלא לא השלים נפשו אשר לזה שולח בפעם שני ולזה הכל הולך אל מקום אחד: כי מה יותר. אמר הסבה לזה מה שהאנשים מחליפין עול' עומד בעול' עובר הוא משום כי מה יותר לחכם מן הכסיל כי בעה"ז אינו ניכר להם שבח ויתרון לחכם מן הכסיל וא"כ מה לעני הוא העני בדעת חושב במחשבתו למה לי להלוך נגד החיים הטבעיים לסגף גופי כיון שאינו ניכר לי שבח של הטובה ולכך טוב לי להלוך בדרך חיים הטבעיים: טוב מראה עינים מהלך נפש. אמר לכאורה קשה על הקב"ה על עשותו כך. טוב היה שיהיה ניכר היתרון והחשיבות של החכם מן הכסיל למראה עינים מהלך נפש ממה שיהיה הנפש הולך במחשבתו איזה טוב יותר. או זה או זה. וע"ז אמר כי זה הבל ורעות רוח להקשות קושי' כאלו אמר תשובה לזה מהמקובלות ומהשכליות: מה שהיה כבר נקרא שמו. השכר והעונש הרוחני שהוא הגן עדן והגיהנם. כבר נקראו שמו ומתפרסם לכל ע"י המקובלת מדור ודור. ונודע אשר הוא אדם נודע הוא במשכלות השכר הרוחני לאשר הוא אדם שיצא מגדר שאר בע"ח. ואם אין לו רק הנאת העוה"ז הרי הוא כשאר בע"ח וגרוע ממנו. שאין שאר בע"ח צריכין לבקש טרפם כמוהו. וכיון שיצא מגדר החי להיות אדם. ע"כ יש לאדם עונג עולם אחר שראוי לו מצד שכלו שניתן בו. ולהשכל אין מבוא בדברים הגשמיים: ולא יוכל לדין עם שהתקיף ממנו. אמר ועוד מה יש לו לאדם לדון ולטעון ולהקשות נגד הקב"ה שהוא תקיף ממנו ומחויב היא לעשות מצות הקב"ה אף שאיננו מושג לו וכמ"ש (איוב ט') חכם לב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם: כי יש דברים. אמר כן לאנשים שאינם משיגים הרבה שיקשה להם דברים המרבים הבל ומה יותר לאדם. מה תועלת ויתרון יש לאדם כשיעיין ויקשה קושי' המרבים הבל אדם מחוייב לעשות מה שנצטווה אף אם יקשה כזה וכזה: כי מי יודע מה טוב. ועוד בשלמא אם היה יודע לאדם במה שטוב עכ"פ. במספר ימי חיי הבלו כגון דרך משל שרוצה לעמול שיהיה לו עושר רב ובאמת א"י לאדם אם העושר ההוא טוב כי אולי הוא שמור לרעתו וא"כ למה יקשה לו לפרוש מהטובה ההוא בשביל טובה העתידה לבא שהיא ידוע ויעשם כצל אשר מי יגיד לאדם מה יהיה אחריו. כלומר ע"כ ראוי לאדם שיעשה כל עניני עוה"ז כצל היינו שיהיה חשובים בעיניו כל מספר ימי חייו רק כצל כי מה שיהי' אחריו מי יגיד לו אם יתקיים כ"ז וכשיעלה כ"ז על דעתו לא יהיה קשה לו לפרוש מתאוות וטובות עוה"ז בשביל טובה העתידה שהוא עונג רוחני ונצחיי כי מי זה הוא ואיזה הוא אשר ירצה ליפול ברע ואת הטוב ישים הלאה ממנו:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך